אני בור ועם הארץ בכלכלה
(נכתב בימי קייץ 2011)
וידוי, הרקע שלי בכלכלה ובמתמטיקה בערך נמצא באזור גיל 6-7 כך שבאמת אין לי שום יומרות להטיף לאלו שעשו מעשה והוציאו המונים לרחובות, אלא שהקיץ האחרון הבהיר לי באופן חד וברור עד כמה מארגני מאחת הקיץ האחרון לא מבינים בתקשורת, גם לא הרהוטים שבניהם. על כן אראה במאמר זה כמעיין הערת שוליים לגיטימית בבליל האמירות הבומבסטיות בהקשר חום יולי אוגוסט האחרון.
ראשית אפתח ואציין כי גם אני כשאר עמך ישראל התרגש נוכח יציאת ההמונים לרחובות בדרישתם האינפנטילית משהו ל"צדק חברתי". שנים כוננו על כך שהציבור הישראלי אדיש גם כאשר "מנהיגינו הדגולים" חובטים באנו ללא רחם השקם וערב ללא מענה מצידנו. והנה הפלא ופלא תם עידן, הציבור אמר "דיי, ומספיק", "פוליטיקאים יקרים שלנו, כעת תקשיבו לנו, לרחשי ליבינו, ולו, נצעק חזק, ובקול גדול העם דורש צדק חברתי, העם דורש צדק חברתי, העם דורש צדק חברתי". לעיתים חשתי כמו אותו ילד רך בימים התר עם אביו בקניון ומפציר בו "אבא, תקנה לי את הצעצוע הזה, אבא תקנה את הצעצוע הזה, נו אבא". ולמה אני מביא דווקא את האנלוגיה הילדותית הזו? משום המונח "צדק" הוא מונח פריך, על גבול הפילוסופי ממש. מצעם העובדה כי אנו בני האדם שונים אחד מהשני פיזית, מנטאלית רגשית, ואינטלקטואלית, ושנית מה ש"צדק" עבור פלוני ייתכן כי זהו "עוול" עבור אלמוני. אם ניתן לאותם "מסכנים" שאין להם היכן לגור דירה, האם באמת עשינו עימם "צדק" האם בכלל מדינה יכול לדאוג לכל אזרחיה במובן העמוק והפרטני באמת? זו קושיה באמת לא פשוטה. דומני כי שליפת התשובה ללא מחשבה מעמיקה מפחיתה מערכה. והאמת גם לי אין תשובה החלטית בנושא, על כן אנסה בהמשך שורות אלו להסביר דבר שלא הוסבר לעניות דעתי במהלך הקייץ האחרון.
תחילה נגדיר באופן הפשוט ביותר מהו קפיטליזם? – שיטה זו טוענת כי כל אדם רשאי לאסוף ממון וסחורה ולמכור אותה לכל המרבה במחיר, וככל שיהיו יותר מייצרים על אותה סחורה כך תגבר התחרות ואז המחיר של אותו מוצר ילך וירד, כלומר תחרות, והטוב והחזק תמיד מנצח. המדינה במקרה הנ"ל שואפת לכמה שפחות התערבות בנעשה בשוק גם אם הדבר בא לעיתים על חשבון העובדים המייצרים את המוצר. וככל שייקנו יותר בזול את אותו מוצר כך המיסים המשולמים עליו יניעו את גלגלי המשק, יהיה יותר כסף לאנשים לצרוך יותר, וחזר חלילה.
סוציאליזם – הינה שיטה הגורסת את ההיפך, למדינה יש את הזכות ולעיתים גם החובה להתערב בנעשה בשוק על מנת שהאזרח לא ייפגע וייזרק אל שוליה, הדבר יבוא ליידי ביטוי בפיקוח על מחירים, או לחילופין עזרה לאזרח על ידי מתן קיצבאות להישאר מעל המים ולא להתדרדר לעוני ומחסור.
כעת אעשה פרפראזה לשני מונחים אלו במילים שלי ומתוך ההבנה האישית שלי את אותם מושגים. הקפיטליזם למעשה אומר דבר מאד פשוט, כל בן אנוש נולד עם 100 אחוז פוטנציאל, עליו מתווסף האופי של אותו אדם שהיא נגזרת בין השאר מחינוך, אופי משפחתי, סביבה וכו... ולאורך הדרך אותו אדם בוחר במודע או שלא מה הוא עושה עם אותו פוטנציאל הטמון בתוכו.
ואילו סוציאליזם יגיד לאותו עלם "אל תדאג נערי, אני (המדינה) אדאג לך בכל מקרה, בכל מצב, אתה לא תמות ברעב" הקפיטליזם יגיד: לא נערי, אין לך ברירה אלא להתאמץ, ולעיתים אף לקרוע את עכוזך ולהצליח. אני אישית לא רק מסכים עם הגישה הקפיטליסטית אלא אף מעיד שזו צורת החינוך בה גדלתי והתחנכתי, הורי לו רצו יכלו לעשות עבורי הכל, התוצאה מן הסתם היתה שלא הייתי מגיע לאן שהגעתי היום. רק מתוך המקום של ה"אין ברירה" הצלחתי לנגב את התחת לבד וגם אז אם לא היה מספיק' נקי הייתי חוטף על הראש, (וזאת לא פראזה) רק כך מיציתי את עצמי ועודני ממשיך לעשות כמיטב יכולתי.
הצעקה "צדק חברתי" בכיכרות העיר אמרה "רוצים דירות בזול, דירות בחינם לעניים. זה מה שבאמת עמך ישראל כרי המעמיד הנמוך וחלק ממעמד הביניים הבין ורצה. כעת עצרו רגע לפני שאתם סוקלים אותי בבוץ ותבן בואו רגע ננסה להבין למה מנהגי המחאה השתמשו המונחים "צדק חברתי"? כי צמד המילים הנ"ל הוא הכי קליט מחד ובלתי מחייב מאידך. אף אחד לא באמת חשב לרגע מה הם המשמעויות הכלכליות ובעיקר החברתיות של יישום הדרישות שלהם. אנחנו לא מעצמה כלכלית רבותיי, בואו נגיד פעם אחוד את האת כמו שצריך בלי פילטרים. אנחנו לא מעצת נפט או זהב, ותמיד דבר אחד יבוא על חשבון דבר אחר, וגם זה לא באמת נעשה. שורש הבעיה אותה חווה המעמד הבינוני נעוץ בכך שאף פעם המדינה לא הגדירה לעצמה מהי המחויבות האמיתית כלפי אזרחיה במובן העמוק ביותר. כשיש תקציב מסויים וכל אזרח מקבל את המעט שלא באמת עוזר לו, כלומר אם ניקח את דוגמת האימהות החד הוריות וניקח מהן את הקצבה שהו מקבלות ונשים את אותו הסכום בהפחתת התשלום על המעונות יום, לא תהיה לה ברירה אלא ללכת לעבוד. כלומר אני גורס שעל המדינה מוטלת החובה לעזר לאזרח למצות את עצמו וזהו, לא רווחה, לא דיור, כלום. מה הוא יבחר לעשות? זו כבר בעיה שלו.
הקפיטליזם כמו שאני תופס אמור לספק כלים לאזרח כרי ביטחון, חינוך, בריאות, ועבודה. זהו לא יותר, לא אוכל, לא לבוש, בטח לא דיור, (מחר הם גם ירצו שהמדינה תספק מאהבת לכל מי שנשוי לפולניה). על בסיס ארבעת הרגליים הללו האזרח אמור למצות את אותו פוטנציאל הטמון בתוכו, ואם הוא לא עושה כן? אז זאת לא הבעיה של המדינה. כשהמדינה נותנת להרבה פלחים מהאוכלוסייה עזרה, המעט הזה לעיתים לא ממשי, המעט הזה מקבע את האזרח ולא מכניס אותו לסד של "אין ברירה" לא להצליח. המשמעות של הקצאת משאבים להרבה סקטורים דופקת רק את אלה שלא יכולים (בדגש על לא יכולים) לעזור לעצמם. קחו לדוגמא את מצבם שח ניצולי השואה בישראל, ניתן היה לשפר את מצבם רק אם זה היה בא על חשבון סקטור אחר, רק ככה.
ייתנו למובטלים ולניצולי שואה, מי יסבול? ניצולי השואה. המובטל ימצא בסוף עבודה, או שהוא יגנוב, ישדוד בסוף הוא יסתדר, ניצול שואה לא יכול לגנוב. (אני בכוונה מקצין כדי להמחיש את הסוגיה).
כעת ניגש לסיבה שבגינה המצב לא ישתנה אלא אם תשתנה השיטה הפוליטית הנהוגה בישראל.
אני אישית לא מאמין שלכל סקטור זניח צריכה להיות נציגות בכנסת, אני אהיה ברשותכם יותר בוטה ואומר, "לא לכל פוץ צריך להיות ח"כ" ועד שלא נפנים זאת, לא תהיה אף ממשלה שתהיה לה יכולת משילות אמיתית. עמך ישראל מאד רוצה תמיד ממשלת אחדות אבל באותה נשימה ובאופן הכי פרדוקסאלי אנחנו לא מסוגלים לשבת אחד השני בשתי מפלגות גדולות ולדבר, אין כאן כמעט אף פעם קו מחשבה לטווח ארוך, אבל אף פעם. כעת יאיר לפיד שרץ כעת בעוד מפלגה סקטוריאלית מדבר על שינוי השיטה, אבל כאשר הוא יעבור את אחוז החסימה וייכנס לכנסת, איזה אינטרס יהיה לו אז לשנות את השיטה ולדפוק לעצמו כדור ברגל? תגידו אתם? בנקל היה יכול ללכת למפלגה גדולה ולשנות משם את השיטה. אלא מהי שאז הוא לא מייד מספר אחד, אגו כמובן תמיד משחק פקיד כאן. ושאלת "איפה הכסף" תישאל שוב, ושוב, ושוב, כי אם הכסף ימצא, תנחשו מי יעלם? נכון, לפיד. אלא מהי? שיאיר לפיד וגם אני, ושאר הפוליטיקאים הקטנים שלנו יודעים שעמך ישראל מספיק טיפש בשביל לבלוע את הבלוף "איפה הכסף? איפה הכסף"?
אז נכון, אני בור ועם הארץ בכלכלה, אבל קצת היגיון יש לי.
וידוי, הרקע שלי בכלכלה ובמתמטיקה בערך נמצא באזור גיל 6-7 כך שבאמת אין לי שום יומרות להטיף לאלו שעשו מעשה והוציאו המונים לרחובות, אלא שהקיץ האחרון הבהיר לי באופן חד וברור עד כמה מארגני מאחת הקיץ האחרון לא מבינים בתקשורת, גם לא הרהוטים שבניהם. על כן אראה במאמר זה כמעיין הערת שוליים לגיטימית בבליל האמירות הבומבסטיות בהקשר חום יולי אוגוסט האחרון.
ראשית אפתח ואציין כי גם אני כשאר עמך ישראל התרגש נוכח יציאת ההמונים לרחובות בדרישתם האינפנטילית משהו ל"צדק חברתי". שנים כוננו על כך שהציבור הישראלי אדיש גם כאשר "מנהיגינו הדגולים" חובטים באנו ללא רחם השקם וערב ללא מענה מצידנו. והנה הפלא ופלא תם עידן, הציבור אמר "דיי, ומספיק", "פוליטיקאים יקרים שלנו, כעת תקשיבו לנו, לרחשי ליבינו, ולו, נצעק חזק, ובקול גדול העם דורש צדק חברתי, העם דורש צדק חברתי, העם דורש צדק חברתי". לעיתים חשתי כמו אותו ילד רך בימים התר עם אביו בקניון ומפציר בו "אבא, תקנה לי את הצעצוע הזה, אבא תקנה את הצעצוע הזה, נו אבא". ולמה אני מביא דווקא את האנלוגיה הילדותית הזו? משום המונח "צדק" הוא מונח פריך, על גבול הפילוסופי ממש. מצעם העובדה כי אנו בני האדם שונים אחד מהשני פיזית, מנטאלית רגשית, ואינטלקטואלית, ושנית מה ש"צדק" עבור פלוני ייתכן כי זהו "עוול" עבור אלמוני. אם ניתן לאותם "מסכנים" שאין להם היכן לגור דירה, האם באמת עשינו עימם "צדק" האם בכלל מדינה יכול לדאוג לכל אזרחיה במובן העמוק והפרטני באמת? זו קושיה באמת לא פשוטה. דומני כי שליפת התשובה ללא מחשבה מעמיקה מפחיתה מערכה. והאמת גם לי אין תשובה החלטית בנושא, על כן אנסה בהמשך שורות אלו להסביר דבר שלא הוסבר לעניות דעתי במהלך הקייץ האחרון.
תחילה נגדיר באופן הפשוט ביותר מהו קפיטליזם? – שיטה זו טוענת כי כל אדם רשאי לאסוף ממון וסחורה ולמכור אותה לכל המרבה במחיר, וככל שיהיו יותר מייצרים על אותה סחורה כך תגבר התחרות ואז המחיר של אותו מוצר ילך וירד, כלומר תחרות, והטוב והחזק תמיד מנצח. המדינה במקרה הנ"ל שואפת לכמה שפחות התערבות בנעשה בשוק גם אם הדבר בא לעיתים על חשבון העובדים המייצרים את המוצר. וככל שייקנו יותר בזול את אותו מוצר כך המיסים המשולמים עליו יניעו את גלגלי המשק, יהיה יותר כסף לאנשים לצרוך יותר, וחזר חלילה.
סוציאליזם – הינה שיטה הגורסת את ההיפך, למדינה יש את הזכות ולעיתים גם החובה להתערב בנעשה בשוק על מנת שהאזרח לא ייפגע וייזרק אל שוליה, הדבר יבוא ליידי ביטוי בפיקוח על מחירים, או לחילופין עזרה לאזרח על ידי מתן קיצבאות להישאר מעל המים ולא להתדרדר לעוני ומחסור.
כעת אעשה פרפראזה לשני מונחים אלו במילים שלי ומתוך ההבנה האישית שלי את אותם מושגים. הקפיטליזם למעשה אומר דבר מאד פשוט, כל בן אנוש נולד עם 100 אחוז פוטנציאל, עליו מתווסף האופי של אותו אדם שהיא נגזרת בין השאר מחינוך, אופי משפחתי, סביבה וכו... ולאורך הדרך אותו אדם בוחר במודע או שלא מה הוא עושה עם אותו פוטנציאל הטמון בתוכו.
ואילו סוציאליזם יגיד לאותו עלם "אל תדאג נערי, אני (המדינה) אדאג לך בכל מקרה, בכל מצב, אתה לא תמות ברעב" הקפיטליזם יגיד: לא נערי, אין לך ברירה אלא להתאמץ, ולעיתים אף לקרוע את עכוזך ולהצליח. אני אישית לא רק מסכים עם הגישה הקפיטליסטית אלא אף מעיד שזו צורת החינוך בה גדלתי והתחנכתי, הורי לו רצו יכלו לעשות עבורי הכל, התוצאה מן הסתם היתה שלא הייתי מגיע לאן שהגעתי היום. רק מתוך המקום של ה"אין ברירה" הצלחתי לנגב את התחת לבד וגם אז אם לא היה מספיק' נקי הייתי חוטף על הראש, (וזאת לא פראזה) רק כך מיציתי את עצמי ועודני ממשיך לעשות כמיטב יכולתי.
הצעקה "צדק חברתי" בכיכרות העיר אמרה "רוצים דירות בזול, דירות בחינם לעניים. זה מה שבאמת עמך ישראל כרי המעמיד הנמוך וחלק ממעמד הביניים הבין ורצה. כעת עצרו רגע לפני שאתם סוקלים אותי בבוץ ותבן בואו רגע ננסה להבין למה מנהגי המחאה השתמשו המונחים "צדק חברתי"? כי צמד המילים הנ"ל הוא הכי קליט מחד ובלתי מחייב מאידך. אף אחד לא באמת חשב לרגע מה הם המשמעויות הכלכליות ובעיקר החברתיות של יישום הדרישות שלהם. אנחנו לא מעצמה כלכלית רבותיי, בואו נגיד פעם אחוד את האת כמו שצריך בלי פילטרים. אנחנו לא מעצת נפט או זהב, ותמיד דבר אחד יבוא על חשבון דבר אחר, וגם זה לא באמת נעשה. שורש הבעיה אותה חווה המעמד הבינוני נעוץ בכך שאף פעם המדינה לא הגדירה לעצמה מהי המחויבות האמיתית כלפי אזרחיה במובן העמוק ביותר. כשיש תקציב מסויים וכל אזרח מקבל את המעט שלא באמת עוזר לו, כלומר אם ניקח את דוגמת האימהות החד הוריות וניקח מהן את הקצבה שהו מקבלות ונשים את אותו הסכום בהפחתת התשלום על המעונות יום, לא תהיה לה ברירה אלא ללכת לעבוד. כלומר אני גורס שעל המדינה מוטלת החובה לעזר לאזרח למצות את עצמו וזהו, לא רווחה, לא דיור, כלום. מה הוא יבחר לעשות? זו כבר בעיה שלו.
הקפיטליזם כמו שאני תופס אמור לספק כלים לאזרח כרי ביטחון, חינוך, בריאות, ועבודה. זהו לא יותר, לא אוכל, לא לבוש, בטח לא דיור, (מחר הם גם ירצו שהמדינה תספק מאהבת לכל מי שנשוי לפולניה). על בסיס ארבעת הרגליים הללו האזרח אמור למצות את אותו פוטנציאל הטמון בתוכו, ואם הוא לא עושה כן? אז זאת לא הבעיה של המדינה. כשהמדינה נותנת להרבה פלחים מהאוכלוסייה עזרה, המעט הזה לעיתים לא ממשי, המעט הזה מקבע את האזרח ולא מכניס אותו לסד של "אין ברירה" לא להצליח. המשמעות של הקצאת משאבים להרבה סקטורים דופקת רק את אלה שלא יכולים (בדגש על לא יכולים) לעזור לעצמם. קחו לדוגמא את מצבם שח ניצולי השואה בישראל, ניתן היה לשפר את מצבם רק אם זה היה בא על חשבון סקטור אחר, רק ככה.
ייתנו למובטלים ולניצולי שואה, מי יסבול? ניצולי השואה. המובטל ימצא בסוף עבודה, או שהוא יגנוב, ישדוד בסוף הוא יסתדר, ניצול שואה לא יכול לגנוב. (אני בכוונה מקצין כדי להמחיש את הסוגיה).
כעת ניגש לסיבה שבגינה המצב לא ישתנה אלא אם תשתנה השיטה הפוליטית הנהוגה בישראל.
אני אישית לא מאמין שלכל סקטור זניח צריכה להיות נציגות בכנסת, אני אהיה ברשותכם יותר בוטה ואומר, "לא לכל פוץ צריך להיות ח"כ" ועד שלא נפנים זאת, לא תהיה אף ממשלה שתהיה לה יכולת משילות אמיתית. עמך ישראל מאד רוצה תמיד ממשלת אחדות אבל באותה נשימה ובאופן הכי פרדוקסאלי אנחנו לא מסוגלים לשבת אחד השני בשתי מפלגות גדולות ולדבר, אין כאן כמעט אף פעם קו מחשבה לטווח ארוך, אבל אף פעם. כעת יאיר לפיד שרץ כעת בעוד מפלגה סקטוריאלית מדבר על שינוי השיטה, אבל כאשר הוא יעבור את אחוז החסימה וייכנס לכנסת, איזה אינטרס יהיה לו אז לשנות את השיטה ולדפוק לעצמו כדור ברגל? תגידו אתם? בנקל היה יכול ללכת למפלגה גדולה ולשנות משם את השיטה. אלא מהי שאז הוא לא מייד מספר אחד, אגו כמובן תמיד משחק פקיד כאן. ושאלת "איפה הכסף" תישאל שוב, ושוב, ושוב, כי אם הכסף ימצא, תנחשו מי יעלם? נכון, לפיד. אלא מהי? שיאיר לפיד וגם אני, ושאר הפוליטיקאים הקטנים שלנו יודעים שעמך ישראל מספיק טיפש בשביל לבלוע את הבלוף "איפה הכסף? איפה הכסף"?
אז נכון, אני בור ועם הארץ בכלכלה, אבל קצת היגיון יש לי.
